מה זה קפיטליזם?

המילה קפיטליזם משמשת לתיאור המערכת החברתית בה אנו חיים היום. לעיתים חושבים ששיטה זו התקיימה מאז ומעולם, או לפחות במשך רוב ההיסטוריה האנושית. למעשה, קפיטליזם היא מערכת חברתית חדשה יחסית.
אבל מהי בדיוק המשמעות של קפיטליזם?

חלוקה למעמדות

קפיטליזם היא המערכת החברתית הקיימת כיום בכל מדינות העולם. במערכת זו, אמצעי הייצור וההפצה  (אדמות, מפעלים, טכנולוגיה, תחבורה וכו’) נשלטים על ידי מיעוט קטן. אנו קוראים לקבוצה זו המעמד הקפיטליסטי. רוב האנשים חייבים למכור את היכולת שלהם לעבוד בתמורה למשכורת (אנו קוראים להם מעמד העובדים).
העובדים מקבלים שכר על מנת שייצרו סחורה ושירותים אשר נמכרים בתמורה לרווח. הרווח נצבר על ידי המעמד הקפיטליסטי בגלל שהם יכולים למכור את המוצרים שייצרו העובדים ביותר כסף מהמחיר שבו נרכשו העובדים. במובן הזה, מעמד העובדים מנוצל על ידי המעמד הקפיטליסטי. הקפיטליסטים מתפרנסים על חשבון הרווח שנוצר מהניצול של מעמד העובדים, בעוד שהם משקיעים חלק מהרווח על מנת לצבור אף יותר הון בעתיד.
זאת הכוונה שלנו כשאנחנו אומרים שיש חלוקה לשני מעמדות בחברה. זאת טענה שמבוססת על עובדות פשוטות על החברה בה אנו חיים. חלוקה זו היא מאפיין הכרחי של הקפיטליזם. אמנם נהוג לדבר (בדרך כלל במעורפל) על מעמדות אחרים שקיימים, כמו “מעמד הביניים”, אבל שני המעמדות שתוארו כאן הם המפתח להבנת הקפיטליזם.
יתכן שלא תמיד ברור לאיזה מעמד שייכים אנשים מסויימים. אבל מעמדו של הרוב המוחלט של אוכלוסיית העולם ברור כשמש. הקפיטליסטים בוודאי מודעים למעמדם, ורוב העובדים יודעים שהם צריכים לעבוד עבור משכורת בכדי להתפרנס (או שהם תלויים בעובד אחר, או בהטבות מהמדינה).

מניע הרווח

במערכת הקפיטליסטית, המניע לייצור סחורות ושירותים הוא מכירתם בעבור רווח, ולא על מנת לספק צרכים של אנשים. התוצר של ייצור קפיטליסטי חייב למצוא קונה, כמובן, אבל זהו רק עניין משני, לעומת העיקר, שהוא צבירה של יותר רווח ממה שהושקע מלכתחילה. זאת לא תיאוריה שהמצאנו אלא עובדה שתוכל בקלות לאשר בעצמך על ידי קריאה בעיתונות הפיננסית. ייצור מתקיים לא על פי מה שצרכנים מוכנים לשלם על מנת לספק את צרכיהם, אלא על פי מה שקפיטליסטים חישבו שיוכל להמכר עבור רווח. התוצר יכול לענות על צורך אנושי אבל צורך זה לא יסופק אם לאנשים אין מספיק כסף.
מניע הרווח הוא לא רק תוצאה של תאוות הבצע של הקפיטליסטים. אין להם ברירה! הצורך ליצור רווח נכפה על קפיטליסטים כתנאי לכך שהם לא יאבדו את השקעותיהם ומעמדם. התחרות עם קפיטליסטים אחרים מאלצת אותם להשקיע כמה שיותר מהרווח שנוצר על מנת לעדכן את אמצעי הייצור ושיטות הייצור.
אנו טוענים שהחלוקה למעמדות ומניע הרווח של הקפיטליזם הם השורש לרוב הבעיות של העולם היום, מרעב למלחמה, לניכור ולפשע. כל פן בחיינו משועבד להפרזות הבוטות של הדחף ליצור רווח. בחברה הקפיטליסטית, הצרכים האמיתיים שלנו תמיד יגיעו אחר כך, וקודם כל יסופק הצורך ליצירת רווח.

קפיטליזם = שוק חופשי?

נהוג להניח שהמשמעות של קפיטליזם היא כלכלת שוק חופשי. אבל זה אפשרי שיתקיים קפיטליזם ללא שוק חופשי. המערכת החברתית שהתקיימה בברית המועצות והמערכות החברתיות שקיימות בסין ובקובה מדגימות את זה. חברות מעמדיות אלה בדרך כלל נקראות “סוציאליסטיות”. מבט מהיר על מה שבאמת קיים שם מגלה שמדינות אלה הן בפשטות “קפיטליסטיות-מדינתיות”. ברוסיה הלכאורה סוציאליסטית, לדוגמא, עדיין התקיימה עבדות בשכר, ייצור סחורות, מכירה, קנייה וחליפין, כשייצור נעשה אך ורק כאשר היה רווחי. רוסיה המשיכה לסחור על פי התכתיב של ההון הבינלאומי, והמדינה, כמו כל קפיטליסט אחר, היתה מוכנה לצאת למלחמה בכדי להגן על האינטרסים הכלכליים שלה. המדינה הסובייטית פשוט מילאה את התפקיד של הקפיטליסט בניצול של העובדים, ובשליטה ריכוזית ורחבה על כל תהליכי הייצור. כל זה משמש צידוק לקביעה שלמדינות אלה אין דבר במשותף עם סוציאליזם כפי שמוגדר על ידינו. למעשה, סוציאליזם להגדרתנו לא יכול להתקיים במדינה אחת בלבד – כמו קפיטליזם הוא חייב להיות מערכת חברתית גלובאלית.
אפשרי גם (לפחות בתיאוריה) שתתקיים כלכלת שוק חופשי שאינה קפיטליסטית. כלכלה כזאת תערב איכרים, אמנים, פועלים וסוחרים, אשר ייצרו מוצרים שיוחלפו באמצעות מתווך כספי כלשהו. לא יתקיים מניע הרווח ולא חלוקה למעמדות – רק יצרנים עצמאיים שיחליפו סחורה משום תועלת הדדית. אך זה מוטל בספק שכלכלה כזאת התקיימה אי פעם. הכי קרוב שהגענו לכך היה אולי בחלק מההתיישבויות הקולוניאליות המוקדמות בצפון אמריקה. תנועות ירוקות מסויימות שואפות שנחזור לכלכלה מהסוג הזה. אנחנו לא חושבים שזוהי אלנטרנטיבה אמיתית לחברה המודרנית. מערכת כזאת כמעט ללא ספק תוביל לצבירת הון ולמניע הרווח – המאפיינים שמגדירים את הקפיטליזם.

מה זה סוציאליזם?

מכיוון שכיום נפוצות טעויות רבות בנוגע לסוציאליזם, לפני שנרחיב, ננסה לתקן את הטעויות ולתאר בקצרה את משמעות המילה:
הלאמה (בעלות מדינית) אינה סוציאליזם.
אם יש משכורות, זה לא סוציאליזם.
סוציאליזם זוהי דמוקרטיה בכל הרמות בחברה, כולל בעבודה.
סוציאליזם זוהי חברה ללא כסף וללא שכר.
בסוציאליזם העבודה היא על בסיס התנדבותי.
בסוציאליזם תהיה גישה חופשית לכל מה שהחברה מייצרת.
עם הבנה זו של סוציאליזם, ארגון ה-WSM ציין בעיתון The Socialist Standard כבר באוגוסט 1918 שהמהפכה הלכאורה “מרקסיסטית” בברית המועצות אינה סוציאליסטית ואינה מרקסיסטית כלל.

מושג מרכזי במשמעות של סוציאליזם הוא בעלות משותפת. מושג זה אומר שמשאבי העולם נשלטים במשותף על ידי כל אוכלוסיית העולם.
אבל האם זה הגיוני שהכל יהיה שייך לכולם? חלק מהמוצרים מיועדים לצריכה עצמית ולא לשיתוף – בגדים, לדוגמא. בעלות על רכוש אישי מסוים לא סותרת את העקרון של חברה אשר מבוססת על בעלות משותפת.
בפועל, בעלות משותפת משמעותה שלכולם תהיה הזכות להשתתף בהחלטות בנוגע לשימוש במשאבים גלובאלים. זה אומר שאף אחד לא יוכל לקחת שליטה פרטית על משאבים כאלה, מלבד על הרכוש האישי שלו.
לכן, שליטה דמוקרטית היא גם חיונית למשמעות של סוציאליזם. סוציאליזם תהיה חברה בה לכולם הזכות להשתתף בהחלטות חברתיות שמשפיעות עליהם. החלטות אלה יתקיימו במגוון רחב של נושאים – אחת ההחלטות החשובות ביותר, לדוגמא, תהיה איך לארגן את הייצור של מוצרים ושירותים.
ייצור תחת סוציאליזם יהיה באופן ישיר ובלעדי לצורך שימוש. כשהמשאבים הטבעיים והטכניים של העולם נשלטים במשותף ובאופן דמוקרטי, המטרה היחידה של הייצור תהיה לספק צרכים אנושיים. זה יגרור את הסוף לקנייה, מכירה וכסף. במקום זאת, נקח בחופשיות מה שהקהילה כולה יצרה.
אז איך נחליט מהם הצרכים האנושיים? השאלה הזאת מחזירה אותנו לקונספט של דמוקרטיה, מכיוון שההחלטות של החברה ישקפו את צרכיהן. כמובן שצרכים אלו יהיו שונים בתרבויות שונות וגם אצל אנשים שונים לפי העדפותיהם – והמערכת הדמוקרטית תעוצב כך שהיא תספק את המגוון הזה.
אנחנו לא יכולים, כמובן, לחזות את הדרך המדויקת שבה תבחר החברה הדמוקרטית העתידית הזאת לפעול. המערכת הדמוקרטית עצמה תהיה תוצאה של החלטות דמוקרטיות עתידיות. אנחנו כן יכולים להגיד שכנראה ההחלטות יצרכו להתקבל בכמה רמות שונות – מהמקומי לגלובאלי. זה יעזור למקד את ההשתתפות הדמוקרטית של כל אדם לעבר הבעיות שמדאיגות אותו.
בחברה הסוציאליסטית, לכולם תהיה גישה חופשית למוצרים ולשירותים שיעוצבו בדיוק על מנת שיענו על צרכים, ולא תהיה סיבה להפעלת מערכת של תשלום עבור העבודה שכל אדם תרם ליצירתם. כל עבודה תהיה על בסיס התנדבותי. המשמעות של ייצור לשם צריכה היא שאנשים ישתתפו בעבודה שיש לה תועלת ישירה. הסיפוק שזה יסב, ביחד עם ההזדמנות לגבש דפוסי עבודה ותנאי עבודה, יגרמו לשינוי הגישה והיחס שלנו לעבודה.

זה רעיון נחמד, אבל זה לא יעבוד…

זאת אחת התגובות הנפוצות לכך שאנחנו אומרים שזהו האינטרס של כולנו לפעול למען בניית חברה סוציאליסטית. ההנחה היא שסוציאליזם ידרוש שכולם יקריבו את האינטרס האישי שלהם לטובת הכלל. זוהי הנחה שגויה, שכן סוציאליזם למעשה מסתמך על כך שרוב האנשים יזהו סוף סוף את האינטרס האמיתי המשותף שלהם.

בני האדם הם חמדנים

זאת התנגדות שכיחה לסוציאליזם, והיא טוענת שבחברה הסוציאליסטית אנשים יקחו הרבה יותר ממה שהם צריכים. התמונה שעולה בראש היא של אנשים שיוצאים מהסופרמרקט עם ערימות על גבי ערימות של מזון – אחרי הכל, האם זה לא מה שכולם יעשו אם כל המוצרים היו בחינם?
יתכן שזה מה שאנשים יעשו בחברה הקפיטליסטית הנוכחית, מכיוון שזמינותם של מוצרים נראית מאוד דלה כאשר שהיא מוקצבת על ידי המשכורת החודשית. אבל אם אוכל יהיה זמין תמיד בחינם בחברה הסוציאליסטית, לא יהיה צורך לקחת יותר ממה שצריך. בגלל שמזון יהיה מופק לצורך סיפוק צרכיהם של אנשים, ולא לצרכי רווח, זה יהיה היסוד עליו תתבסס זמינות המזון. אספקת המזון העולמית הנוכחית (שלא לדבר על הפוטנציאלית) מספיקה בכדי להאכיל את כל אוכלוסית העולם. ואכן, יש אפשרות לענות על מגוון רחב של צרכים אנושיים, באופן בר-קיימא, אם תוקם חברה סוציאליסטית. ברגע שחוסר הביטחון וחוסר היציבות של החברה שלנו יעלמו, לא יהיה שום הגיון לקחת יותר ממה שצריך.

ובכלל, אנחנו טוענים שבני האדם אינם חמדנים מספיק! אם אנשים כל כך חמדנים כמו שאומרים שהם, למה הם נותנים את כל העושר והכוח שלהם למעמד הקפיטליסטי מלכתחילה?

מי יעשה את כל העבודה השחורה?

זאת התנגדות שכיחה להצעה שכל עבודה תהיה על בסיס התנדבותי. ניתן לדבר על סוגים מסויימים של עבודות שאנשים יעדיפו להמנע מלעסוק בהן – למשל ניקוי ביובים, או כריית פחם. גישה קיצונית יותר של התנגדות זו אף טוענת שכולם יבזבזו את כל היום במיטה אם לא יכריחו אותם לצאת לעבוד.
בני אדם לכל אורך ההיסטוריה חיפשו סיפוק והגשמה עצמית דרך העבודה. אם הם לא נהנו מעבודתם, זה לא היה בגלל שהם שנאו לעבוד באופן כללי אלא בגלל המטרה והתנאים הספציפיים של העבודה שהם הוכרחו לעשות. לעבודה תחת סוציאליזם יש פוטנציאל להיות שונה בתכלית מעבודה קפיטליסטית. הסיבה העיקרית לכך היא שעבודות לא נעימות יכולות להיות מאורגנות באופן שמיטיב עם העובדים ללא מגבלות הקפיטליזם, וכל עבודה תהיה מאורגנת כך שתהיה הכי נעימה שאפשר.
מטרתה של העבודה תהיה שונה לגמרי. תחת קפיטליזם, הרבה מאוד עבודה נדרשת אך ורק בשביל להנציח את עצם קיומה של אותה מערכת. בסוציאליזם, העבודה היחידה שתדרש תהיה זאת שבאופן ישיר תדאג לצרכיהם של אנשים. ואכן, עבודה מעניינת ונעימה היא בעצמה צורך אנושי, ועבודה שאינה מעניינת ונעימה צריכה להצטמצם ככל האפשר או להפסק לחלוטין.
אם משק בית מקבל מכונת כביסה, לעולם לא תשמעו את חברי המשפחה שנהגו לכבס ביד מתלוננים על כך שהמכונה “גוזלת מהם את כל העבודה”. אבל באופן משונה, אם דבר דומה קורה בסקאלה חברתית רחבה יותר הדבר נתפס כבעיה רצינית – אבטלה – שיכולה להפתר רק על ידי המצאת עוד עבודות בשביל אנשים. עובדה היא שרוב העבודות תחת קפיטליזם הן או לגמרי או בחלקן בלתי נחוצות. הרבה מאלה שכן נחוצות מתבצעות על ידי אנשים תחת לחץ, במשך שעות ארוכות, בזמן שאחרים סובלים מעוני.
בחברה שפויה, הסרתן של כל העבודות המגוחכות האלו (לא רק אלו שמפיקות או משווקות מוצרים שטותיים ובלתי נחוצים, אלא גם את המספר הרב יותר של עבודות שבאופן ישיר או עקיף דואגות לטיפוח ולהגנה על כל המערכת הקפיטליסטית) תגרום בירידה בכמות המשימות הנדרשות לכזאת רמה טריוויאלית כך שהן יוכלו להתבצע בקלות באופן התנדבותי ושיתופי, וכך יוסר הצורך בכל המערכת של התמריצים הכלכליים והאכיפה הממשלתית. עבודה בחברה הסוציאליסטית תהיה מאורגנת באופן שיאפשר לכל אדם לתרום לא יותר משעות ספורות בשבוע לטובת החברה.

אתם רציניים?

האם המהפכה שאנחנו מדברים עליה בכלל אפשרית? הרושם הראשוני הוא שלא. הסיכויים נראים נגדנו. ואכן, כשאנחנו מציגים את הרעיון, רוב האנשים בקושי מאמינים שאנחנו רציניים.
אבל רוב המהפכות התרחשו אחרי תקופה שבה רוב האנשים לעגו לרעיון שמשהו יכול להשתנות. היתה אפילו תקופה שבה מחשבות על חברה קפיטליסטית נחשבו לחלום אוטופי. לאיכר החי בחברה פאודלית, הרעיון של שינוי רדיקלי נראה חסר-תקווה כפי שהוא אולי נראה לך עכשיו. להם, הפאודליזם נראה אז נצחי ובלתי ניתן לשינוי כפי שהקפיטליזם נראה לנו היום. באירופה, כשהחברה הקפיטליסטית היתה יחסית צעירה, המושג של יום עבודה של 8 שעות, עם סוף שבוע, היה נראה בלתי אפשרי. במדינות בהן היום לכולם יש זכות הצבעה, בעבר זלזלו ברעיון הזה והתנגדו לו באלימות.
אז אנחנו לא מופתעים שלאנשים קשה לקבל את הרעיונות שלנו. גם לנו קשה, כמובן. ועדיין, למרות מגמות מטרידות רבות בעולם, בכל זאת ישנם סימנים מעודדים. אחד החשובים מבניהם הוא ההתפכחות הרחבה מאשליות של אלטרנטיבות אחרות. פחות ופחות אנשים טורחים להצביע בבחירות, כי הם מבינים, ובצדק, שתהיה לזה השפעה קטנה על חייהם.
הכוח לשנות את החברה טמון בידיהם של מי שיוצרים הכל – העובדים. זהו מקור הכוח שלנו, אם נרצה יום אחד להשתמש בו. לא על מנת לבצע תיקונים ורפורמות בקפיטליזם, אלא לשנות את כל המערכת, למהפכה חברתית.